החלטה בתיק בש"פ 4223/13

1.        לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, מיום 16.5.2013, בצ"א 15811-02-13, שניתנה על-ידי כב' השופטת מ' סוקולוב, בגדרה הוחלט על הארכת צו הפיקוח שניתן בעניינו של העורר בשמונה עשר חודשים נוספים, החל מיום 20.2.2013.

רקע והליכים קודמים

2.        העורר הורשע, על-פי הודאתו, בביצוע עבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס, לפי סעיף 348(א) בנסיבות סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין).

           על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, שבו הודה העורר, יצר העורר, ביום 22.2.2007, קשר עם ר.ס. ילידת 1978 (להלן: המתלוננת) שהגיעה מהודו במטרה לעבוד בארץ, והציע לה לטפל באמו החולה. המתלוננת הסכימה להצעה וכעבור מספר ימים, אסף העורר את המתלוננת ברכבו והביאה לבית אמו בכפר יונה. בו ביום, הכין העורר למתלוננת כוס תה שבה הוא ערבב חומר מרדים (חומר המכיל בנזודיאזפינים). המתלוננת לגמה מהמשקה שהכין לה העורר ובעקבות כך היא חשה סחרחורות, עייפות, קושי לפתוח את עיניה, ערפול, אי יציבות ורצון עז לישון. נטען בכתב האישום, כי העורר ניצל את מצבה של המתלוננת, שנגרם בשל שתיית החומר המרדים, והשכיבה על המיטה, מישש את שדיה ונישקה. המתלוננת ביקשה מהעורר לחדול ממעשיו, אך הוא המשיך בהם, הוא הסיר את נעליה ומכנסיה, שכב עליה כשהוא עירום בפלג גופו התחתון, וחיכך בכוח את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת, עד שהגיע לסיפוק.

           ביום 2.11.2008, גזר בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (תיק פ"ח 1024/07) על העורר את העונשים הבאים: 4 שנות מאסר לריצוי בפועל; שנת מאסר על תנאי לשלוש שנים מיום שחרורו של העורר ממאסר, לבל יעבור עבירות לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין (עבירות מין) או ניסיון, סיוע או שידול לביצוען; 8 חודשי מאסר על-תנאי לשלוש שנים מיום שחרורו של העורר ממאסר, לבל יעבור עבירות מסוג עוון לפי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין לרבות ניסיון, סיוע או שידול לביצוען; העורר חוייב בתשלום פיצויים למתלוננת בסכום של 20,000 ש"ח.

3.        בתאריך 18.12.2011, שוחרר העורר ממאסרו ברישיון, על-ידי וועדת השחרורים, ועם שחרורו הוא החל בטיפול במרכז יום לטיפול בעברייני מין מבוגרים בקהילה, ובשלב ראשון הוצא בעניינו צו פיקוח זמני, בהתאם לחוק הגנה על הציבור מפני ביצוע עבירות מין, התשס"ו-2006 (להלן: החוק). ביום 20.3.2012, התקיים דיון בבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשת המדינה ליתן בעניינו של העורר צו פיקוח ומעקב למשך שנתיים (תיק צ"א 493102-12), ובהסכמת הצדדים ניתן צו פיקוח ומעקב למשך שנה אחת, מיום 19.2.2012, בתנאים שפורטו בבקשת המדינה, ועוד נקבע כי "לקצין הפיקוח יהיו כל הסמכויות המבוקשות".

           יצוין, כי לקראת הדיון בבקשה, הוגשה לבית המשפט הערכת מסוכנות בנוגע לעורר, ממנה עולה כי מדובר ביליד 1955, גרוש ואב לשני בנים בוגרים בגילאי 23 ו-27. העורר עבד כיועץ להשקעות בבנק הפועלים עד ליציאתו לגמלאות. העורר הינו נכה, בעל נכות פיזית של 100% לצמיתות והוא מתקיים מקצבת נכות של הביטוח הלאומי.

           לדברי העורר, הוא הפסיד את מרבית הונו בשנת 2003, בעקבות סדרה של השקעות מוטעות בבורסה, ובאותה תקופה עזבה אשתו את הבית, אביו נפטר, והוא עבר להתגורר בבית אמו, הסובלת ממחלת אלצהיימר. העורר טען עוד כי, לאחר מעצרו בפרשה זו, הוא שוחרר בערבות והתגורר במשך שנתיים בבית אמו, ביחד עם המטפלת שלה, שאינה המתלוננת. לגבי הטיפול בו השתלב העורר לאחר שחרורו מהכלא, נאמר בתסקיר כי הוא התקבל לטיפול במרכז יום לטיפול בעברייני מין מבוגרים בקהילה,  והותר לו להגיע עצמאית למרכז ובחזרה. נאסר עליו להתגורר בבית אמו ונקבע כי עליו להמצא במעצר בית, בין השעות 06:00-22:00.

           לאחר שקלול גורמי הסיכון הסטאטיים והדינמיים הנוגעים לעורר, נקבע בתסקיר כי רמת מסוכנותו הינה "בינונית - נמוכה", וצוין כי "סיום מוצלח של הטיפול עשוי להפחית את מסוכנותו המינית", ומנגד, הפסקת הטיפול עלולה להגביר את המסוכנות המינית.

4.        ביום 7.2.2013, הוגשה על-ידי המשיבה בקשה להארכת צו הפיקוח והמעקב בעניינו של העורר למשך שנתיים נוספות, בתנאים כדלקמן:

"א. שיתוף פעולה עם קצין הפיקוח, חובת קיום מפגשים עם קצין הפיקוח במועדים   בתדירות שיקבע קצין הפיקוח מעת לעת.

 ב. איסור יצירת קשר עם קורבן העבירה.

 ג. הגבלה על מגורים בכך שייאסר על [העורר] להתגורר בבית יחד עם עובדת זרה/סיעודית, על מנת למנוע היווצרות נסיבות דומות לאלו שהיו בעת ביצוע העבירה. במידה וירצה לבקר את אמו ולה עובדת זרה או מטפלת, יחויב [העורר] לדווח לקצין הפיקוח על תחילת הביקור ועל סופו. 

 ד. קבלת אישור קצין פיקוח למקום עבודה, בין בתמורה ובין בהתנדבות, על מנת לוודא כי לא יעסוק בעבודה שיש בה שליטה ומרות על נשים העובדות מתחתיו".

           בנוסף לתנאים הנ"ל, התבקש בית המשפט להאריך את סמכויותיו של קצין הפיקוח, בהתאם להוראות סעיף 18(א) לחוק, סעיפים קטנים (1), (2), (3), (4) ו-(8). כמו כן, התבקש בית המשפט לחייב את העורר להגיע למרכז הארצי להערכת מסוכנות לקראת תום תקופת הפיקוח, לצורך הערכת מסוכנותו המינית העדכנית, על-מנת לשקול את הצורך בהארכת צו הפיקוח.

5.        לבקשה צורפה הערכת מסוכנות עדכנית, מיום 11.1.2013, וכן המלצת יחידת הפיקוח מיום 24.1.2013. בדו"ח הערכת המסוכנות נאמר כי העורר מגלה מוטיבציה להמשך הטיפול, והוא ממשיך בתהליך זה למרות "שהסתיימה התנייה השיפוטית לכך". עם זאת, העורר עדיין מתקשה להתייחס להתנהגותו השלילית, שבאה לידי ביטוי בביצוע העבירה והוא "משתדל למזער ולנרמל את הסיטואציות".

           עורכת התסקיר התרשמה כי העורר הינו בעל "בטחון עצמי וגברי נמוכים מאד ובעל דימוי עצמי נמוך", הוא בעל קווי אישיות נרקיסיסטיים, והוא מתקשה להודות במעשיו השליליים ובכישלונותיו. העורר מתקשה להביע רגשות "ולחוש את האחר". העורר מקבל, אמנם, אחריות על מעשיו, אך הוא "מתקשה עדיין לראות את בחירתו באשה חלשה תוך ניצול נזקקותה, בכדי להגביר את שליטתו בה". העורר הינו אדם בודד ללא מערכת תמיכה משמעותית, והגם שהוא דיווח על קשר עם בת זוג, סבורה עורכת התסקיר כי אין לה עניין בתהליכי שיקומו של העורר. לאחר שקלול גורמי הסיכון הסטאטיים והדינמיים, הוערכה רמת המסוכנות המינית של העורר כ"נמוכה-בינונית" לטווח ארוך, כל עוד יתמיד העורר בשמירה על תנאי הפיקוח.

           בהמלצת היחידה לפיקוח על עברייני מין, להארכת צו הפיקוח בשנתיים נוספות במתכונתו הנוכחית של הצו, נאמר, בין היתר, כי:

"העבירות בוצעו על רקע משברים אישיים שפקדו את הנדון נכון לאותה עת. יחד עם זאת, וחרף חלוף הזמן, התרשמות מעריכת המסוכנות הינה כי לנדון עדיין קיים קושי של ממש בהתמודדות עם קשיים וכישלונות, על כן ובהעדר גורמי תמיכה משמעותיים בקהילה, במחובר לעובדה כי טרם הפנים את התכנים הטיפוליים שלמד במסגרת הטיפול הייעודי, סבורה יחידת הפיקוח כי הלה זקוק למסגרת חיצונית אשר תציב לו גבולות ותפקח על צעדיו במסגרת תנאי הצו".